משפחות יקרות, צְפירת הדומייה שעדיין מהדהדת באוזנינו,נותנת את האות לפתיחת היום, שבו  אנו שמים בצד, את בעיות היומיום, ואת המחלוקות, מפילים את החומות והמחיצות שבינינו, מתאחדים סביבכם, ומזדהים עם כאבכם העמוק.

כִּאֶב הַאֵם וְהַאַב, האחות והאח, האלמנות והיתומים. הַכְּאב הזה הופך היום לכאב האומַה כולַה. היום, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אנו הופכים לעם אחד. עם אחד, ששַכַל– 23,741 (עשרים ושלושה אלף ושש מאות ארבעים וחמישַה), מבחירי בניו ובנותיו, וּבַהֶם 296 מבחירי בניה ובנותיה של העיר שלנו  אשדוד אשר נפלו בַקרב, בְּאימונים, וּבְּשיגרה, על בִּטחונה, שלומַה וקיומַה של מדינת ישראל.

צילום: אורי קריספין

יום אחר יום, שנה אחר שנה, אתם, משפחות השכול, נושאים עמכם את הכאב שאיננו מרפה, ואת הפצע שלא יוכל להגליד. בַיום הזה- לב כולנו הולֶם עמכם.

זה לצד זה, כשני נרות. נר נשמה, ונר - שמחה,ניצבים להם על לוח ימינו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות.

בְּרגעים אלו, אנו מַרְכִּינִים רַאשֶנו בפניכן, משפחות יקרות, ומתייחדים יחד איתכן, עם זִכרם של הנופלים.

קהל נכבד, בשירו "מגש הכסף", שכתב נתן אלתרמן בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות הוא תיאר את הקו המצמרר, וְהמתוח תמיד, בין, המחיר הנורא וכאב האובדן, על הנופלים הרבים, ובין שמחת העצמאות על המדינה שבדרך.

חלפו למעלה משבעים שנים, מאז נכתב ״מגש הכסף", יום הזיכרון ויום העצמאות קשורים ולפותים זה בזה בקשר בָּל-יִנַָתֵק, ולכן, גם לא ניתן להפריד, בין אלו שנפלו בהגנה על מדינת ישראל בִּכְלל מערכות ישראל, ובין התפתחותה וצמיחתה של מדינת ישראל.

צילום: אורי קריספין

ראשית גאולתו של עמינו, אחרי 2000 שנות גַלות. בזכותַם, בזכות הנופלים אנו כאן. כשאנו צועדים ונוסעים, ברחבי מדינת ישראל בַּעיר וּבכפר. ברובע המגורים, ובאזור התעשיה.

בַּגַן, וּבביה"ס. בְּפַארק השעשועים השכונתי, במסעדה או בבית קפה. בנמל, או בשדה התעופה. כשאנו שומעים בְּהִשתאות, על השיגי המדינה הצעירה שלנו, בחינוך, במדע וברפואה,בַכלכלה, בַּתעשייה ובַּטכנולוגיה, בַּספורט וּבתרבות, בחיי הרוח והחומר.

כשאנו רואים היום את הפלא ההיסטורי שנקרא מדינת ישראל, נזכוׂר תמיד, ולעולם לא נשכח, בִזכות מַה, ובזכות מי, כל אלה בַאו לנו, בזכות מַה, ובזכות מי, באה לנו תקומַתינו.

בזכות הבנים והבנות שהלכו ואינם עוד.בזכות יקיריכם, יקירנו, שחירפו נפשם למען שלומַה, בטחונה וקיומה של מדינת ישראל. 

צילום: אורי קריספין

משפחוׂת יקרוׂת,לא באנו הערב לנחם אתכם. אין בפינו מילים אשר יוכלו לרפא את הכאב שלכם. את הכאב, על אובדן היקר מכל.ואנו כאן, רק כדי לאמר, כי אנחנו איתכם. - אנחנו וכל עם ישראל.

זוכרים את ההקרבה שלכם, ומזדהים עם כאבכם, ומעל הכל, שואבים כח מתעצומות הנפש שלכם.

את הכח להמשיך לייצור, להמשיך לבנות ולנטוע, בחלקת האלוקים הקטנה שלנוּ, מדינת ישראל. לכן, נִסמַך והוצמַד, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ליום העצמאות.

מדינת-ישראל היא תופעת יוצא-דופן, ונס בתולדות העמים. היא נוסדה ומתקיימת, בניגוד לכל הסיכויים והסיכונים. דמוקרטיה יחידה, מוקפת אויבים בלב אזור עוין במזרח התיכון. מאוימת תמיד, מקרוב ומרחוק. כפי שחווינו רק בשבוע האחרון, בעירנו אשדוד ובישובי הדרום. 

וחרף כך, עומדת יציבה ואיתנה, מְחְיַה וּמחדשת את המורשת היהודית ואת מסורת האבות. בְּהַוַיה לאומית, עתירת הישגים והצלחות, חסרי תקדים, בתולדות האנושות.

וכל זאת, רק ב- 71 שנות קיומַה.זכוּת גדולה נפלה בחלקינו, לחיות בדוׂר בו מתגשמוׂת תקוות וְחַלומות בנוׂת אלפי שנים.

אך המנוחה והנחלה עדיין מאוד רחוקות מאיתנו.במיוחד נוכח השינויים והטלטלות שהעולם עובר בעשור האחרון. באופן כללי, וְבַיַחַס שלו כלפי מדינת ישראל.

מצד אחד, ישראל זוכה לֶעֶדְנַה בַּיחסים הדיפלומטים והכלכליים שלה עם מדינות רבוׂת בעולם שבאו לידי ביטוי, בין היתר,בְּהכרה בירושלים, כבירת ישראל ע"י ארה"ב,פאראגוואי, וגואטמלה, ובפתיחת נציגויות רישמיות בירושלים, ע"י מדינות חשובות כמו: ברזיל, הונגריה, צ'כיה, אוסטרליה והונדורַס.

ומצד שני, התפשטות והחמרה של גילויים אנטישמים, במדינות המערב. במיוחד במדינות הַאיחוד האירופי.

וֶאפילו בארה"ב הידידה  הגדולה ביותר של ישראל, נרשם השנה שיא חדש בפעילות  אנטישמית.

הפַרַדוׂקס הזה, מעיד על השורשים העמוקים של תופעות האנטישמיות בעולם, שמתפתחת ומתעצמת, דווקא ביבשת אירופה, אשר הביאה על העם שלנו, את האסון הגדול ביותר בתולדותיו, ובתולדות האנושות.

שנים רבות אחרי השואה, עדיין שונאים אותנו שם, על-שום היותנו יהודים!מציאות מדאיגַה, המהווה תזכורת לַצורך הקיומי, בבית לאומי לעם היהודי מדינת ישראל בארץ ישראל. מדינה היודעת גם לשמור על יתרון העוצמה הצבאית שלה, מול מדינות וארגוני טרור, המחזיקים בְּאידיאולוגיה להשמדת מדינת ישראל חס ושלום.

עשרות שנים לפני קום המדינה, אמר המנהיג והלוחם הציוני, יוסף טרומפלדור: ״מאמין אני, כי יום יבוא, ואני עייף וּמְיוגַע מעבודה קשה, אֶסקוׂר בשמחה וַגיל, את שְדותיי בארצי. ולא יאמר איש – לְךְ לְךַ מפׂה, זַר הינך בַארץ הזו. וכי אמצא איש ויואמַר כַּך, בכוׂח ובַחֶרֶב, אַקוּם וְאַגֶן על שְדותַיי, על זכויותיי". 

כך, בַּעברית הַראשונית והיפה שלו, חַזַה טרומפלדור בְּמילותיו, את עצמאות המדינה היהודית. אך לצערינו, הוא צַפַה גם את מציאות התקופה שלנוּ – את האיום המתמיד על המשך קיומַה של המדינה, מקרוב ומרחוק.

איום מוחשי, מצד אלה האומרים לנו, מדי יום ביומו : "לכוּ, לנוּ מפה זַרים אתם בארץ", איום מוחשי, שגם העיר שלנו, יחד עם ערי דרום הארץ, חווה לעיתים קרובות. והשבוע לדאבונינו במתקפת טילים, על העיר, קופחו חייו של בן העיר עלם חמודות האברֶך פנחס מנחם פְשֶוֶזמַן, זכרונו לברכה.

אבידה גדולה למשפחתו שנכנסה למעגל השכול הישראלי, לקהילת חסידות גור, ולעיר אשדוד. יהי זכרו ברוך.

התקפות הטילים האלה, שֶהפכו בעשור האחרון, לחלק מחיי תושבי הדרום של מדינת ישראל, אינם איום קיומי, רק כי חיילי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון, עומדים על המשמר, ומבטיחים בעזרת השוכן במרומים, צור ישראל וגואלו, כי מדינת ישראל, תישאר כאן, לנצח נצחים. 

מדינה שבה איש אינו יַכול לאמר לנו, כדברי טרומפלדור, שאנו זַרים באדמתינוּ. אך גם כאן, בַארץ הַמובטחת, מֶעֶבר לַחוסן הצבאי, ניצבים לְפִיתחנו אתגרים אחרים רבים שעלינו לזכוׂר.

יום הזיכרון, הינו גם יום, המאפשר לנו להביט פנימה, אל תוך החברה הישראלית, אשר על הגנתה, נפלו הגיבורים. החברה הישראלית, והעם היהודי, ידועים ביכולתם, להתקבץ ולהתאחד יחדיו בשעת משבר.

ראינו זאת בכל מלחמות ישראל מאז הקמת המדינה, וגם בעירנו אשדוד ובישובי הדרום, "בעופרת יצוקה", "עמוד ענן", "צוק איתן" ולפני ימים ספורים, בסבב הלחימה האחרון.

ימים בהם אנו הופכים לחברה אחת, שעומדת כחומה בצורה, אל מול מַבּוּל, של מאות טילים, עם גילוי אהבה, דאגה וסולידריות בין התושבים. עם זאת, עלינו לשאוף, להיות מאוחדים וסובלנים, האחד כלפי השני, גם בעיתות רגיעה ושלום. 

הסופר דוד גרוסמן, ששכל את בנו אוּרי, במלחמת לבנון השניה אמר: "הלוואי שנדע לתת את האהבה והסולידריות, אלה לאלה, גם בזמנים אחרים. זהו אולי המשאב הלאומי, הייחודי ביותר שלנו, אוצר הטבע האנושי הגדול שלנו".

גם בעיתות רגיעה, לאמץ את המתינות, ולבער את הקיצוניות. להגדיל את הסובלנות, ולצמצם את העויינות. כלפי השונה מאיתנו תרבותית או דתית.

לפעול, למען חברה צודקת ושוויונית, לצמצם פערים, ולהבטיח, צרכים מינימליים לקיום בכבוד, של כל אזרח ותושב, בַּמרכז ובפריפריה, החברתית והגיאוגרפית. ובתמצית לצד עוצמה צבאית, גם חוסן חברתי.

בכך אנו שומרים על מורשת הנופלים, מְקַדשים את זכרַם, מְּקיימים את צַוואתַם, ומאירים את נר נשמתם, לצד נר השמחה, על מדינת ישראל, שבאה לנו בזכותם. ובאים לידי ביטוי, בסמיכות שבין יום הזכרון לחללי מערכות ישראל,  ובהמשכו יום העצמאות למדינת ישראל.

משפחות יקרות, ליבנו איתכן, וראשינו מוּרכַּנים בִֹפְניכן. ביחד, נמשיך לזכוׂר ולהזכיר, את הבנים והבנות, הגיבורים והגיבורות, בני ובנות אשדוד, בתוך הנופלים בכל מערכות ישראל, שמסרו את נפשם למעננו, למען מדינת ישראל. 

תהי נשמתם, צרורַה בצרוׂר החיים, וְיהִי זִכרַם, שמור בליבנו לַעַד.