פרידמן

בשנים ההם לא היו אמצעי חימום על חשמל. בכל בית היה תנורפיירסייד תוצרת המפעל של האחים "פרידמן" בירושלים, שיוצר על פי רישיון שניתן מהמפעל האנגלי FireSid

התנור פעל על נפט אותו היינו קונים ממוכר נפט שהיה מגיע לשכונה רכוב עגלה, ומביאים הביתה בעזרת הג'ריקן.

את הנפט היו מוציאים מהג'ריקן בעזרת משאבת יד מפח (לימים המשאבה הייתה מפלסטיק), משהו שהיה דומה למשאבה שלאופניים. היינו מכניסים את קצה המשאבה עמוק לתוך גרונו של הג'ריקן, ואז מפעילים את המגופה מעלה למטה, הנפט היה זורם החוצה מהג'ריקן לתוך לתוך משפך קטן מפח ומשם למיכל הנפט של הפיירסייד.

באדיבות: silvia belhans

הפיירסייד היה תנור שנע על גלגלים, בחלקו האחורי היה מיכל קטן לתוכו היו שופכים את הנפט וממלאים אותו. הנפט היה זורם לאיטו מהמיכל לעבר סרט בד בלתי מתכלה שהיה בחזיתו, סרט הבד היה נספג בנפט ואז היו מקרבים גפרור לסרט והוא היה נדלק, מיד לאחר מכן היו מניחים עליו מין חופה שהייתה מורכבת מסלילי נחושת, אלה היו מתלהטים ומפיצים את חומם לעבר חלקו הקעור שלהתנור שהיה עשוי ממתכת מבריקה ומשם היה מוקרן החום בחלל החדר.

בהתחילה שיווקו "האחים פרידמן" - יצרני הפיירסייד תנורים סטנדרטיים, אולם ככל שעברו השנים הוכנסו בהם שכלולים ותוספות, כמו מיכל הזנה כפול שאפשר עד 40 שעות בעירה רצופה, וסת דלק משוכלל ועוד.

כל שיטת הדלקת התנור הזה דרשה מיומנות ייחודית. בדרך כלל היו מדליקים את התנור בחדר המדרגות, כיוון שבדקות הראשונות להפעלתו הוא היה מדיף ריחות איומים.